הקונפליקט שבלב -בין קודש לחול

חזרה לסיפורים

האורות של רחוב יפו הבהבו בעייפות אל תוך הלילה. ואז הם הגיעו – שישה חבר'ה, ג'ינסים קרועים, קעקועים מציצים מהשרוולים". חברים, בואו לשמוע דברי תורה!" קראנו אליהם. "עזוב אותך מדברי תורה, אחי", אמר הגבוה שביניהם, עידן. "באנו לנוח, לא לשמוע שיעור". "אין בעיה. בואו נשב לדבר, קפה עלינו". הם התיישבו. בהתחלה שיח קל, אבל ככל שהדקות עברו המעטפת נסדקה.

מילה בארמית שנפלטה, חיוך מוכר למראה ספר על השולחן – והסכר נפרץ. מתחת לבגדים ולסיגריות התגלו נשמות שגדלו בין סטנדר לסטנדר. חרדים לשעבר. שעתיים של כנות אמיתית. הם דיברו על הגעגוע לערבי שבת, על החור שבלב, על להרגיש "חילוני מדי" בשביל המשפחה בבני ברק ו"דוס מדי" בשביל החברים בבר. הם לא חיפשו תורה במובן הממוסד – הם חיפשו משמעות.

הרחוב התרוקן, הרכבת הקלה האחרונה עברה מזמן, ואנחנו עדיין שם. כשקיפלנו, עידן התעקש לעזור לסחוב את הארגזים. ליווה אותנו עד לרכב בשתיקה נינוחה. ליד תא המטען עצר. "תבואו גם שבוע הבא, טוב?" הוא נשאר על המדרכה עד שהתרחקנו. אנחנו כבר מחכים לפגוש אותם שוב – לא כדי "להחזיר בתשובה", אלא כדי להמשיך את השיחה שהתחילה בלילה ההוא.