משפחה ברחוב עזה
רחוב עזה, יום חמישי בלילה. יאיר וחגי פותחים את השולחן המתקפל, מסדרים את הכיסאות ופורסים את הכיבוד. הרחוב מלא בעוברים ושבים שנעצרים מידי פעם לדבר תורה או שיחה קצרה. לפתע, מתקרבת אל הדוכן משפחה. אבא אמא ושתי ילדות. לצד ההורים, שהיו מלאים עגילים בכל מקום, הולכת ביתם בת השתים עשרה. את הקטנה בת החמש הכריעה העייפות והיא נישאה על ידיה של אמה.
"מה הסיכוי שהם יעצרו לשמוע דברי תורה? ועוד ככה עם הילדה על הכתפיים?" הרהר לעצמו יאיר אבל החליט שהוא לא מוותר על אף נשמה יהודית". מה שלומכם? רוצים לשמוע דבר תורה?" הוא פנה אליהם בקול בוטח ומלא אמון. למרבה הפתעתו לא רק שהזוג נענה להצעתו אלא הם ידעו מה פרשת השבוע, והכירו מושגים ביהדות. אחרי זמן ממושך בו הם שומעים בשקיקה את דברי התורה של יאיר, התלהבו מהפעילות ואפילו הרימו תרומה.
כשנפרדו מהם אמרה האישה": תמשיכו בפעילות! ככה צריך להסביר את התורה, בצורה מרתקת ומעניינת. הנה, אני מקשיבה כבר הרבה זמן עם הילדה על הכתפיים ונהנית מכל רגע!" עבור יאיר הייתה זו עדות נוספת לכך שבכל יהודי ויהודיה נמצאת נשמה קדושה שאוהבת את התורה, אפילו אם המראה החיצוני נראה אחרת לגמרי.