פעם ראשונה בדוכן

חזרה לסיפורים

הגעתי ב־ 23:00לדוכן בכיכר ציון עם חששות. הזמן שלי יקר, לא הייתי בטוחה שיבואו, ולא בטוחה שאני מתאימה לשיח של הרחוב. החלטתי לנסות פעם אחת. ב"ה עד 1:00בלילה הדוכן היה מלא בבנות שרצו ללמוד על ראש השנה, על עם ישראל, על הנשמה שלהן. קבוצה אחת שלא הייתה מעולם בבית כנסת אמרה שהן מרגישות שנפגשות עם האמת. אחת מהן אמרה שהיא רוצה השנה לשמוע תקיעת שופר.

ב־ 1:00חשבתי ללכת. ואז הגיעה נערה בוכיה – והיא הייתה המסמר של הערב. היא כעסה על הקב"ה, ובסוף אמרה שהיא שונאת את עצמה. ישבתי איתה ושיקפתי לה": את מאמינה שהקב"ה טוב, ולכן את כל כך לא מבינה למה רע לך". היא אישרה. שיבחתי אותה על האמונה הזו והסברתי לה שרק בראייה המצומצמת שלנו איננו רואים את הטוב. היא הייתה חרדית לשעבר, לא שומרת כלום.

אמרה שהיא מוכנה לנסות לשמור שבת – אבל עם הסיגריות היא לא יכולה להפסיק", אז מה זה שווה, בכל מקרה אשרף בגיהנום". אמרתי לה שהעולם הוא לא שחור- לבן. בכל התקדמות קטנה הקב"ה שמח". תתחילי לאט, רק שעה בשבת בלי לעשן, וזו מצווה גדולה". ב"ה היא קיבלה על עצמה להתחיל. לפני שנפרדנו היא התחננה שנהיה שם גם שבוע הבא.

החלפנו מספרים. כמה מילים יכולות לשנות לאדם את החיים. העם כל כך צמא – רק מחכה שמישהו יצא אליו באהבה.