"היום אם בקולו תשמעו"
ביום חמישי הראשון של חודש אלול, הוזמנתי למסור שיעור ב"פינה" שבשוק מחנה יהודה. רק שעות ספורות קודם לכן ישבתי עם בני בישיבה בה הוא לומד, עטוף באווירה של קדושה, טהרה והתחדשות. השינוי באווירה היה חד. הדרך לשוק הייתה רצופה פקקים ומתח, וכשהחנתי ונאלצתי לחצות את כל רחוב אגריפס ברגל, בבת אחת נזרקתי למציאות אחרת: המוני אדם, חגיגות, ריקודים ואלכוהול – אווירה הרחוקה שנות אור מקודש.
תחושת כעס ותמיהה מילאה אותי; לא הבנתי מה אני עושה שם בימי אלול ומדוע שי, מנהל המקום, הזמין אותי. כשהתחיל השיעור, התיישב מולי זוג שהיה נראה לי שמגיע קבוע ל"פינה", הם ישבו ביחד לא הכי בצניעות והלבוש של הבחורה לא היה צנוע כלל. למרות התהיות, התחזקתי באמונה הפנימית שהכל מה' יתברך. השיעור עצמו היה מוצלח מאוד, ובמהלכו העליתי את תורתו של רבי נחמן על "היום אם בקולו תשמעו" – היסוד שכשיש התעוררות לתשובה ועבודת ה', אין לחשוב מה יהיה בעתיד, אלא לומר לעצמו עכשיו אני מסוגל!
(ליקוטי מוהר"ן קמא תורה רעב). בסיום השיעור, בני הזוג יצאו עימי וליוו אותי. שאלתי אותם מאיפה הם. התברר שהגיעו מרמת גן לבלות בשוק, שמעו ניגונים, נכנסו ונשארו לשיעור. הגבר פנה אליי ושאל": הרב, גם אני יכול להיות ככה? לשמור שבת אחת, למרות שאני לא שומר בדרך כלל?" הוא הסביר שמבין שניהם היא החזקה והוא פחות.
כשהשבתי לו שברור שהוא יכול לשמור שבת אחת, הוא הביט בחברתו ופרץ בבכי נרגש ובלתי נשלט באמצע הרחוב. תוך שהוא כמעט קופץ ממקומו, הוא מכריז בשמחה": אני הולך לשמור שבת! איזה כיף". הנחיתי אותו לגבי פלטה וכדומה ושאלתי אותו האם יסתדר בלי טלפון וטלוויזיה? הוא אמר בהחלטיות שיסתדר. המלצתי לו לקחת איזה ספר טוב שהוא רוצה לקרוא והוא ציין שיש ברשותו ספר של יהדות שקיבל ממישהו ובו הוא יקרא בשבת.
הרגשתי בבירור כי הנשמה שלו היא שמדברת מתוכו מה שקורה פה זוהי תחיית הקודש. אשרי העם שעם שככה לו!