יותר מרתק ממונדיאל
באותו ערב, לא היו הרבה צעירים בפארק מודיעין. כולם מתכוננים לצפייה במשחק צרפת נגד מרוקו ברבע הגמר של המונדיאל. והנה, ליד הדוכן חולפת קבוצת נערים צעירים ונעם מזמין אותם לשבת ולשמוע דבר תורה". אחי, היה יכול להיות נחמד, אבל יש הערב משחק ואין מצב שאנחנו מפספסים!" עונה אחד מהם. נעם לא מתבלבל ושואל האם המשחק כבר התחיל והנערים משיבים שיש עוד חמש דקות.
נעם קופץ על המציאה ומציע: "אז תשמעו חמש דקות ואז תלכו לראות את המשחק? גם ככה אנחנו מוקפים בפיצוציות ותוך רגע אתם שם". הנערים מסכימים ונעם מתחיל לדבר. הדקות עוברות להן, המשחק כבר התחיל והחבר'ה עוד מקשיבים. כשנעם מסב את תשומת ליבם לכך שהמשחק התחיל הם מתלבטים האם ללכת. גם כאן מוצא נעם פתרון יצירתי: מזווית העין הוא רואה שאחד החבר'ה כבר החל לצפות במשחק בטלפון.
הוא ממנה אותו לאחראי להודיע לכולם כשמבקיעים גול וכך כולם יכול להקשיב. ההצעה מצאה חן בעיני הנערים והם המשיכו להקשיב. כך חולפת לה כמעט שעה בה הנערים מקשיבים לנעם בשקיקה. הם דיברו על כיבוד הורים, על ברכות הנהנין, ענייני צניעות ועל עוד נושאים שעניינו אותם. בסיום המפגש הנערים אמרו שנהנו והבטיחו לחזור גם בשבוע הבא.
ואכן, הם הגיעו בשבוע הבא והיו להוטים לשתף באירועים מהשבוע החולף. הראשון סיפר שלמחרת המפגש עם נעם, אמו בקשה ממנו להוריד את הזבל והוא נענה מיד ובשמחה. השני סיפר שהשבוע התחיל לברך לפני האוכל. שלישי סיפר שכל השבוע כיבד הורים. אחד אפילו ניגש לנעם ושאל בלחישה: "מותר לי ללבוש ציצית למרות שאני לא הולך עם כיפה?" היה ניכר איך דברי התורה שנאמרו בשבוע שעבר פעלו על לבבות הנערים והביאו לשינוי אמיתי, וזו רק ההתחלה... אשרי העם שככה לו!