שני קטבים שנפגשים
מה יכול להיות יותר גרוע מאשר להקים דוכן תורה בלילה גשום? להקים דוכן בלילה גשום באמצע מלחמת "שאגת הארי"... מה הסיכוי לפגוש נפש חיה ברחוב בזמן שיש גשם וסכנה לאזעקות?! כך חשבנו לעצמנו אבל בכל זאת לא ויתרנו. וידאנו שיש ממ"ד במרחק ריצה ומקום מקורה ויצאנו לדרך. כמו תמיד עם ישראל הפתיע, הפתיע לטובה. ישבנו במשך כשעה וחצי עם קרוב לארבעים לבבות פועמים שהקשיבו בהתעניינות לשיעור עוצמתי שהתחבר למאורעות התקופה.
אחד מאותם לבבות היה ג'ו, בחור בשנות השלושים לחייו שעושה עסקים מסביב לעולם וכרגע בגלל המלחמה הוא נאלץ להישאר בארץ לזמן רב. במשך כל השיעור הוא הביט בנו בעיניים דולקות ולב פתוח לרווחה, כשמידי פעם הוא מציץ בטלפון כדי לתרגם כמה מילים שלא הבין. בסיום השיעור ג'ו הודה לנו בלבביות ושיתף אותנו בחוויה שעבר בליל אמש: "הייתי במסיבה בתל אביב, מקום מלא חומריות והפוך מהדת.
והנה לפנות בוקר בסוף המסיבה מגיע חסיד ברסלב לחלק לנו ספרונים ואנשים פשוט לקחו... גם כאן פגשתי אותו דבר: אנשים יוצאים להתאוורר ולבלות וכשהם רואים אתכם הם פשוט נעצרים להקשיב לדברי תורה. דעו לכם שזה כלל לא מובן מאליו. בחו"ל לא תמצאו דבר כזה, שם מי שיוצא לבילוי חומרי לא יהיה מסוגל להתפנות במקביל לדברים רוחניים, אלו שני קטבים נפרדים. אך כאן בארץ ישראל, בעם ישראל, הפלא הזה הוא מציאות פשוטה"... אשריכם ישראל!