שמירת השבת החד פעמית הפכה למנהג קבוע

חזרה לסיפורים

חודש אלול, אביאור יצא להסתובב עם החבר'ה בפארק מודיעין. כשעברו ליד דוכן התורה שנמצא שם מידי יום חמישי, נעם פנה אליהם בחיוך והזמין אותם להצטרף ללימוד קצר. אביאור סירב": אין לי זמן לזה עכשיו", והמשיך בסיבוב עם החברים. עברו שבועות ואביאור החל להתעניין בדוכן וישב להקשיב לדברי התורה של נעם. הקשר האישי ביניהם הלך והתהדק ואפילו מידי יום שישי אביאור היה מתקשר לנעם לאחל לו 'שבת שלום'.

שבוע אחד, בשיחה הקבועה של לפני שבת, אביאור אמר לנעם": תשמע, הפלאפון שלי קצת עושה בעיות. האינטרנט לא עובד. החלטתי! גם ככה אני לא יכול להשתמש בפלאפון, אז אשמור את השבת הזאת". השבת הזו, הייתה שונה. לשחק במחשב הוא לא יכל, אז התחיל לחפש תעסוקה. הוא ישב וקרא בפעם הראשונה עבודת שורשים על סבתו ניצולת השואה ואחר כך קרא תהילים".

הרגשתי שהשבת ממלאת אותי, מרוממת אותי, זה משהו אחר!", שיתף אביאור הנרגש את נועם בחוויותיו מהשבת המרוממת שחווה לראשונה בחייו. "אבל מה אכלת בשבת? הרי המשפחה שלך לא שומרת!" התעניין נעם". נכון ",השיב אביאור בגבורה", ידעתי שאסור לחמם, אז אכלתי אוכל קר"... גם את השבת הבאה שמר אביאור וגם את שאחריה, והניסיון החד-פעמי הפך למנהג קבוע.

באחד מימי חמישי סיפר אביאור לפעילים בדוכן, שמידי פעם משפחתו נוסעת בשבת לאכול אצל משפחה במודיעין. אביאור לא מוכן לנסוע אז הוא צועד לשם רגלית במשך חצי שעה. אחד הפעילים הציע לו": בפעם הבאה תספור צעדים, מכיוון שאתה צועד בשביל לשמור שבת, יש לך שכר על כל פסיעה ופסיעה!". לתדהמתו ענה לו אביאור": אני לא שומר שבת כי אקבל על זה שכר, החלטתי לשמור שבת כי אני יהודי ויהודי צריך לשמור שבת!"