כשהנשמה מנצחת מסך
כשאתה עומד מדי ערב בדוכן "השיבנו" בתחנה המרכזית, אתה לומד לראות תהליכים לאט. כבר חמישה חודשים אני מלווה בחור מקסים במסע שלו לשמירת העיניים והטהרה. הדרך שלו הייתה רצופה עליות ומורדות – "קמתי, נפלתי, נפלתי, קמתי". כמובן שהמכשול המרכזי היה הפלאפון שלו. ניסינו יחד להשתחרר, לעשות צעדים, אבל זה היה קשה. אחרי כמה חודשים שלא נפגשנו, בערב חמישי אחד הוא הופיע פתאום.
הפעם הוא לא בא לבד. הוא ניגש לדוכן ואמר בגאווה": תדע לך, חסמתי את הפלאפון בעצמי". החברים שהגיעו איתו לא הפסיקו להרעיף עליו שבחים. אחד מהם הראה לי את השרשרת החדשה שלו עם שם השם ואמר שזה בזכותו, והשני צעק": הוא תותח, הוא מוביל אותנו!". היה מדהים לראות איך בחור שנאבק בעצמו הופך למנהיג שמשנה קבוצה ומרים אותה למעלה.
זה רק מוכיח כמה הנשמה בוערת בעם ישראל, בוערת בנוער שלנו. היא שם כל הזמן, רק מחכה שנדליק אותה.