בין מוות לחיים: צימאון להשם
הגענו ליום חמישי. ליתר דיוק – ללילה. כמו בכל שבוע, גם הפעם חיכינו לרגע שבו נפתח את הדוכן ונלמד תורה עם עם ישראל. בכל פעם מחדש אנחנו מתרגשים, בכל פעם מופתעים מחדש ויוצאים מחוזקים. אבל את מה ששמענו הפעם -לא יכולנו לצפות. בשעות הלילה המאוחרות הופיעה קבוצת חברים מתל אביב בשנות ה 30-לחייהם, ואיך שראו אותנו פשוט התיישבו מעצמם בדוכן.
אישה אחת מביניהם התחילה לדבר וביקשה לשתף בסיפור שלה. לא סיפור רגיל, אלא סיפור שנכתב בין פחד לתקווה, בין חושך לאמונה. היא סיפרה על שמחת תורה, על אותו יום קשה בזמן הטבח. על הרגעים שבהם הייתה בסכנת חיים ממשית, כשסביבה שורצים מאות מחבלים מחרחרי מוות. המציאות הייתה מפחידה ומאיימת בכל קנה מידה. ובכל זאת, בתוך כל הכאוס והאימה, היא חשה דבר אחד ברור: ביטחון".
ה' נגלה מול עינינו כמו שהשמש זורחת ואמר לנו שהכול יהיה בסדר ושנצא מכאן בריאים ושלמים, וכך היה", אמרה". חווינו על הבשר כמה ה' קיים וכמה הוא אוהב אותנו". לא הייתה לה דרך טבעית לדעת זאת. הכול סביבה זעק סכנה. אך בליבה הייתה ודאות שקטה, אמונה פשוטה, תחושה של השגחה". לפני הטבח לא שמרנו שום דבר, והקשר שלנו לארץ היה רק מסיפורים, ומאז הטבח התקרבנו מאוד בשמירת כשרות, וכשאני מדליקה נרות שבת ומתפללת עליי ועל המשפחה שלי, זה ממלא אותי לכל השבוע, והלוואי שגם נצליח לשמור שבת, ובעזרת השם, השם ייתן לנו עוד כוח".
היא הודתה שאינה יודעת מדוע דווקא היא זכתה לכך. דבר אחד היא כן יודעת -שהיא מודה לקב"ה בכל יום על ההצלה הגדולה. בסיום דבריה חייכה ואמרה שהיא שמחה להיות חלק מהעם המופלא הזה -עם שיודע לעבור משברים קשים, אך גם יודע להאמין, להתחזק ולהמשיך קדימה. גם שאר החברים שהיו בקבוצה אמרו שמאוד חיזק אותם עצם זה שהם התיישבו יחד איתנו ושדיברנו איתם, ואמרו לנו: "שתדעו שבתל אביב אוהבים אתכם", ורק בבניין שהם גרים בו, בכל 53הקומות, יש שיעורי תורה.
אמרנו להם גם שהם מאוד חיזקו אותנו, ונפרדנו באהבה גדולה, ואנחנו? עמדנו שם בדוכן, שומעים, מתרגשים, ונזכרים שוב למה אנחנו מחכים כל שבוע לפתוח אותו. כי לפעמים, בין שיחה ללימוד תורה, מתגלה עוד פרק בסיפורו המופלא של עם ישראל.