השקט שבין הלהבות: האור ששינה את הבניין

חזרה לסיפורים

זה קרה באמצע פעילות שגרתית בדוכן שלנו בעיר ירושלים. הרב עמיחי בדיוק העביר את השיעור לעשרות בני הנוער שהתקבצו ובאו ולפתע ניגש אלינו אדם עם מבטא אמריקאי כבד ועיניים בורקות. הוא הצביע על הבניין הגדול שמתנשא ממש מעלינו, המקום שבו אנחנו מקימים את הדוכן שלנו בכל חמישי בלילה. "אני גר כאן למעלה ",הוא אמר, וקולו רעד מעט". ואני מתחנן בפניכם: אל תפסיקו לבוא. תגיעו כל שבוע". הקשבנו לו, והתמונה שצייר הייתה מצמררת. הוא סיפר שבימים שאנחנו לא שם, הרחוב הופך לשדה קרב של יצרים. אלימות, סמים, וצעקות שחודרות את הקירות. הילדים שלו, הוא שיתף בכאב, חיים בחרדה מתמדת. בלילות שבהם הדוכן מקופל, הם מצליחים להירדם רק ב־3 לפנות בוקר, מבוהלים מהקולות שעולים מהמדרכה. "כשאתם פה ",הוא המשיך", הכל משתנה". הוא תיאר איך הנס מתרחש מול העיניים שלו בכל פעם מחדש: האנרגיה משתנה: כל אלו שבדרך כלל מחפשים לריב, פשוט ניגשים לדוכן, המרחב מתנקה: האנשים המסוממים והאווירה הקשה מתחלפת בקול נעים של לימוד ואור התורה זורח בשכונתנו. השקט חוזר": והילדים ישנים בשעה נורמלית. זה נשמע לכם

מוזר, אבל עבורנו זה ממש נס. אתם פשוט מנקים את האזור". באותו רגע הבנו שהפעילות שלנו בתנועת השיבנו היא הרבה מעבר לדוכן או לשיחה. הנוכחות שלנו שם היא חבל ההצלה של משפחה שלמה. אנחנו לא רק מלמדים תורה ומקרבים את אחינו בני ישראל –אנחנו מחזירים את השפיות לרחוב.